<h1>צידה לדרך מ"ה כ"ג פ"ג</h1>
<h2>דף צ.</h2>
אמרו חז"ל בבראשית רבה כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ומצאנו כתוב באברהם ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו'. ודע כי המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ד' מלכיות תעמודנה למשול בעולם וימשלו בבניו ובאחרית הימים יגברו בניו עליהם כאשר גבר הוא וישבו את שבים ורכושם הראשון מלך בבל ואלסר אולי היה שם העיר במדי ופרס ועילם בעיר שהומלך מלך יון ומשם נתפשט מלכות כשנצח לדריוש ומלך גוים הוא מלך עמים שונים וכן אמרו חז"ל כשם שפתח בארבע מלכיות כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות וכן אמרו על מראה הנבואה שראה אברהם במחזה והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו רמז לד' מלכיות והיה זה לאברהם כי כשה' כרת עמו ברית לתת לו את הארץ לאחוזת עולם א"ל כמשייר במתנתו כי ד' מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם אם יחטאו וכאשר ישובו ישיב את שבותם והראה מזה שעבוד מצרים לפי שחטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחד שלא יהרגוהו והיה לו לבטוח באלהיו שיצילהו ולאשתו וכל אשר לו וכן יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה ויצא מפני הרעב עון אשר חטא כי ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה מקום המשפט שמה הרשע. וכאשר נתנגע פרעה בנגעים כך ינגעו פרעה ועבדיו בשביל בניו וכאשר שלחו בכבוד ובמתנות כן יצאו זרעו מארץ מצרים בכסף וזהב וכן יצחק ש[ג]ם היה חפץ לרדת מצרים והלך לארץ פלשתים שהוא מקום ארץ מגורי (אחיו) [אביו] וירמוז בזה לגלות בבל שהוא מקום ארץ מגורי אבותיו שהיו באור כשדים ואותו גלות דומה לגלות יצחק שלא לקחו אשתו ולא היה לו רק הפחד והגלות ומתחלה נאמר לו הנוגע באיש הזה ולאשתו מות יומת ואחר כן אמר לו לך מעמנו וגו' ואח"כ חזרו אליו בברית וכן גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב ולא עבדום ולא ענו אותם והיו גדוליהם של ישראל בבית המלכות ואחר כן אמר להם מי בכם בכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל ואחר כן בטלו הבנין ואחר כן חזרו לצוות לבנותו ושיתנו להם לצורך הקרבנות ושיתפללו על המלך ובניו וכן האריך בענין ואם אין בספור תועלת ולא כבוד ליצחק אבל בא להודיע דברי עתידות כי היתה הבאר הראשונה באר מים חיים רמז לבית ראשון שמשם יצאו חיים ושלום לעולם והיה בה עשק כי התעשקו עמו עד שהחריבוהו והשנית קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון רמז לבית שני שכתבו עליו שטנה בתחלת מלכות אחשורוש ככתוב והשלישית קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה וכן יעשה בלתי ריב ועסק ושטנה וה' ירחיב גבולנו כמו שנקרא זה הבאר רחובות כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ וכן כתוב בתורה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך שמדבר לעתיד וכתוב בבית האחרון ורחבה ונסבה למעלה זהו מהנמצא מרמז ובגלותו יותר ידוע כי האלות הכתובות בפרשת אם בחקותי ירמוז לגלות הראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית כתוב שם הגלות והגאולה ממנו. וכן תמצא בתוכחות שהזכיר שם כמות החמנים והגלולים כי היו עובדים אלילים ועושים כל הרעות והוא שאמר הכתוב והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם והעונשים וחרב וחיה רעה ודבר ורעה וגלות. ועוד בא שם כאשר בא בירמיה ואמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה. והוא כשנים שבטלו השמטות וכן נאמר בגלות ההיא למלאות דבר ה' מפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. כן התרה בהם וכן הגיע אליהם. ולפי זה דבר ידוע הוא שעל הגלות ההיא דבר הכתוב וגם אינו מבטיח בגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ לא שימחול עונם ולא שיאסוף נדחיהם. ואמר שיתודו את עונם וכן מצאנו שאמר דניאל חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבתינו וכן התודה נחמיה. אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותנו זה ולגאולה ממנו שהרי לא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה גם לא הזכיר בעבירות ההם אשרים וחמנים ועבודת אלילים אלא והיה אם לא תשמעו בקולי ולא הזכיר שם מקדש וריח ניחוח כי לא היה בבית שני אש יורדת כמו שכתבתי למעלה ואמר בקללות ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ לפי שבגלות של בבל המקורבים ונלחמים בהם תמיד ויודעים לשונם כמו שכתוב דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן והפיצך וגו' הכתוב במשנה תורה היא גלותנו היום שאנחנו מפוזרים בכל קצוי הארץ וכתיב והשיבך ה' מצרים באניות וכן היה בגלות הזה של טיטוס מלא ספינות מהם ככתוב בדברי הימים לרומיים וכן בנים ובנות תוליד וגו' כן היה כי הרומיים משלו בנו ולקחו הבנים והבנות כרצונם. וכן יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך הורה על אגריפס המלך בסוף בית שני שהלך לרומה ובסבתו נחרב הבית ולכן אמר ואת מלכך אשר תקים עליך רמז שלא היה ראוי למלוך מדין התורה אבל הקימוהו שלא כדין התורה כמו שאמרו במסכת סוטה. והגאולה לזה הגלות גאולה שלמה כמו שאמר מרע"ה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ואמר שם והיטבך והרבך מאבותיך ויותר הוא זה מכל חזיונות דניאל. וכן מה שנאמר ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה שאין א"י מקבלת אויבינו כי לא תמצא ארץ שהיתה בכל הישוב טובה ורחבה כמוה ועתה היא חרבה כאשר מעידים היום הבאים משם וכל מי שעמד שם אחר כן משתדלים להשיבה ולישבה ואין כח בהם ותנה עוד היום הזה לא בנו חומות ירושלים וגם אין ישוב לפי גדלה כי היתה כשאר המקומות הגדולות שבארץ. והלא תראה בתשובה מזה הגלות שנאמר ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וזהו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו. כי אחר שישוב האדם בכל לבבו יעזרוהו וכל זה הוא בזמן הזה ומן הבחירה שנתן רשות לאדם לעשות כרצונו. אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב ולא יתאוה הלב הזונה למה שאינו ראוי. והיא המלה הנזכרת פה כי החמדה והתאוה ערלה בלב ומול הלב והשלכת הערלה סבה שישובו לאשר היה קודם חטאו של אבינו הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו רצון לעשות דבר והפכו. וזהו שנאמר בירמיה [ל"א] הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית גו' נתתי את תורתי בקרב' ועל לבם אכתבנ' וזהו נטילת הערלה ובטול היצר ושיעשה בטבעו הנכון והטוב והישר. וכן בזאת הגאולה נאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. והנה בגלות הראשון לא הלכו שם כולם ולא גלו לארץ אחרת העולים חוץ מבבל. ועוד כתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וזה אחר שנשוב אל השם כמו שקדם והתשובה שתהיה בכל לבבך ובכל נפשך. וכן בנבואה רביעית של בלעם שזכה למעלתה כדי לברך את ישראל ולהגיד ביאת המשיח מהרה יגלה לכן אמר בדרך רחוק אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב ולא אמר כן בכל הנבואות וזאת היתה עצת השם בכל לאחרית הימים וקרא עצמו עתה שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה והוסיף לאמר שיודע [ד]עת עליון רוצה לומר שיודע מה שבדעתו של אל לעשות בעולמו באחרית הימים וזהו שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ואמר בעבור המשיח דרך כוכב מיעקב בעבור שהמשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ ועד קצה הארץ והמשילהו לכוכב הדורך ברקיע מקצה הימים וכן כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי. ואמר וקרקר כל בני שת כל בני האדם שהוא אב לכל האומות. והזכיר פאתי מואב להודיע למואב כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה זולת באחרית הימים ולא ינצלו מידו. וישראל עושה חיל כמו שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך הרי בזמן התשובה סוף הצרות והגלות. גדולה מכל אלה שירת האזינו שאמרה אדון הנביאים עליו השלום אשר היא בנו לעד אמת ונאמן הגיד כל המוצאות אותנו והזכירה תחלה החסד שעשה עמנו השם ית' שלקחנו לחלקו ואשר עשה הנפלאות והטובות במדבר ואשר הנחילנו ארצות גוים וכי מרוב הטוב מרדו בו ויעבדו אלהים אחרים והזכיר העונש אשר היה עד ששלח בהם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחר כן פזרם לכל רוח ופאה. וידוע שכל זה נתקיים ואמר כי באחרית הימים ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאת הקב"ה כי לא שנאו את ישראל בעבור שעבדו העגל פעור ושאר אלילים כמותם רק שנאום שלא עשו כמעשיהם ובעבור שעשו מצות ה' ובעבור שלא התחתנו בהם ולא אכלו זבחימו ושתו יין נסיכם וכמ"ש הכתוב כי עליך הורגנו כל היום וגו'. וזה הדבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבית שני שלא הרנינו רק לעגו עליהם והיו גדוליהם שרים בהיכל מלך בבל ולא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו. ובא וראה שאין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק הוא שטר עדות שנעשה הרעות והוא ית' יעשה בנו תוכחות חמה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה הגדולה והחזקה ויכפר על כל חטאתינו למען שמו. ואם כן השירה הזאת [ה]בטחה בגאולה העתידה. ואם היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהוא מגיד מראשית אחרית דבר היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דברי העד עתה לא נפל דבר אחד. ואף כי יש להאמין ולצפות בכל לב לדבר איש האלהים אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו עליו השלום נאמן ביתו. ראשית תבואתו וסגולתו. עלה על כל בנבואתו. ויראהו כל בית נכתה.
<h2>דף צט.</h2>
אמרו חז"ל בבראשית רבה כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ומצאנו כתוב באברהם ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגו'. ודע כי המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ד' מלכיות תעמודנה למשול בעולם וימשלו בבניו ובאחרית הימים יגברו בניו עליהם כאשר גבר הוא וישבו את שבים ורכושם הראשון מלך בבל ואלסר אולי היה שם העיר במדי ופרס ועילם בעיר שהומלך מלך יון ומשם נתפשט מלכות כשנצח לדריוש ומלך גוים הוא מלך עמים שונים וכן אמרו חז"ל כשם שפתח בארבע מלכיות כך אינו חותם אלא בארבע מלכיות וכן אמרו על מראה הנבואה שראה אברהם במחזה והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו רמז לד' מלכיות והיה זה לאברהם כי כשה' כרת עמו ברית לתת לו את הארץ לאחוזת עולם א"ל כמשייר במתנתו כי ד' מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם אם יחטאו וכאשר ישובו ישיב את שבותם והראה מזה שעבוד מצרים לפי שחטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחד שלא יהרגוהו והיה לו לבטוח באלהיו שיצילהו ולאשתו וכל אשר לו וכן יציאתו מן הארץ שנצטוה עליה מתחלה ויצא מפני הרעב עון אשר חטא כי ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה מקום המשפט שמה הרשע. וכאשר נתנגע פרעה בנגעים כך ינגעו פרעה ועבדיו בשביל בניו וכאשר שלחו בכבוד ובמתנות כן יצאו זרעו מארץ מצרים בכסף וזהב וכן יצחק ש[ג]ם היה חפץ לרדת מצרים והלך לארץ פלשתים שהוא מקום ארץ מגורי (אחיו) [אביו] וירמוז בזה לגלות בבל שהוא מקום ארץ מגורי אבותיו שהיו באור כשדים ואותו גלות דומה לגלות יצחק שלא לקחו אשתו ולא היה לו רק הפחד והגלות ומתחלה נאמר לו הנוגע באיש הזה ולאשתו מות יומת ואחר כן אמר לו לך מעמנו וגו' ואח"כ חזרו אליו בברית וכן גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב ולא עבדום ולא ענו אותם והיו גדוליהם של ישראל בבית המלכות ואחר כן אמר להם מי בכם בכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל ואחר כן בטלו הבנין ואחר כן חזרו לצוות לבנותו ושיתנו להם לצורך הקרבנות ושיתפללו על המלך ובניו וכן האריך בענין ואם אין בספור תועלת ולא כבוד ליצחק אבל בא להודיע דברי עתידות כי היתה הבאר הראשונה באר מים חיים רמז לבית ראשון שמשם יצאו חיים ושלום לעולם והיה בה עשק כי התעשקו עמו עד שהחריבוהו והשנית קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון רמז לבית שני שכתבו עליו שטנה בתחלת מלכות אחשורוש ככתוב והשלישית קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה וכן יעשה בלתי ריב ועסק ושטנה וה' ירחיב גבולנו כמו שנקרא זה הבאר רחובות כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ וכן כתוב בתורה כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך שמדבר לעתיד וכתוב בבית האחרון ורחבה ונסבה למעלה זהו מהנמצא מרמז ובגלותו יותר ידוע כי האלות הכתובות בפרשת אם בחקותי ירמוז לגלות הראשון כי בבית הראשון היו כל דברי הברית כתוב שם הגלות והגאולה ממנו. וכן תמצא בתוכחות שהזכיר שם כמות החמנים והגלולים כי היו עובדים אלילים ועושים כל הרעות והוא שאמר הכתוב והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם והעונשים וחרב וחיה רעה ודבר ורעה וגלות. ועוד בא שם כאשר בא בירמיה ואמר אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה. והוא כשנים שבטלו השמטות וכן נאמר בגלות ההיא למלאות דבר ה' מפי ירמיה עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה. כן התרה בהם וכן הגיע אליהם. ולפי זה דבר ידוע הוא שעל הגלות ההיא דבר הכתוב וגם אינו מבטיח בגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכירת הארץ לא שימחול עונם ולא שיאסוף נדחיהם. ואמר שיתודו את עונם וכן מצאנו שאמר דניאל חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו וסור ממצותיך וגו' למלכינו לשרינו ולאבתינו וכן התודה נחמיה. אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותנו זה ולגאולה ממנו שהרי לא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה גם לא הזכיר בעבירות ההם אשרים וחמנים ועבודת אלילים אלא והיה אם לא תשמעו בקולי ולא הזכיר שם מקדש וריח ניחוח כי לא היה בבית שני אש יורדת כמו שכתבתי למעלה ואמר בקללות ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ לפי שבגלות של בבל המקורבים ונלחמים בהם תמיד ויודעים לשונם כמו שכתוב דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו וכן והפיצך וגו' הכתוב במשנה תורה היא גלותנו היום שאנחנו מפוזרים בכל קצוי הארץ וכתיב והשיבך ה' מצרים באניות וכן היה בגלות הזה של טיטוס מלא ספינות מהם ככתוב בדברי הימים לרומיים וכן בנים ובנות תוליד וגו' כן היה כי הרומיים משלו בנו ולקחו הבנים והבנות כרצונם. וכן יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך הורה על אגריפס המלך בסוף בית שני שהלך לרומה ובסבתו נחרב הבית ולכן אמר ואת מלכך אשר תקים עליך רמז שלא היה ראוי למלוך מדין התורה אבל הקימוהו שלא כדין התורה כמו שאמרו במסכת סוטה. והגאולה לזה הגלות גאולה שלמה כמו שאמר מרע"ה והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ואמר שם והיטבך והרבך מאבותיך ויותר הוא זה מכל חזיונות דניאל. וכן מה שנאמר ושממו עליה אויביכם היא בשורה טובה שאין א"י מקבלת אויבינו כי לא תמצא ארץ שהיתה בכל הישוב טובה ורחבה כמוה ועתה היא חרבה כאשר מעידים היום הבאים משם וכל מי שעמד שם אחר כן משתדלים להשיבה ולישבה ואין כח בהם ותנה עוד היום הזה לא בנו חומות ירושלים וגם אין ישוב לפי גדלה כי היתה כשאר המקומות הגדולות שבארץ. והלא תראה בתשובה מזה הגלות שנאמר ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך וזהו שאמרו חז"ל הבא לטהר מסייעין אותו. כי אחר שישוב האדם בכל לבבו יעזרוהו וכל זה הוא בזמן הזה ומן הבחירה שנתן רשות לאדם לעשות כרצונו. אבל בימות המשיח תהיה הבחירה בטוב ולא יתאוה הלב הזונה למה שאינו ראוי. והיא המלה הנזכרת פה כי החמדה והתאוה ערלה בלב ומול הלב והשלכת הערלה סבה שישובו לאשר היה קודם חטאו של אבינו הראשון שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו רצון לעשות דבר והפכו. וזהו שנאמר בירמיה [ל"א] הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית גו' נתתי את תורתי בקרב' ועל לבם אכתבנ' וזהו נטילת הערלה ובטול היצר ושיעשה בטבעו הנכון והטוב והישר. וכן בזאת הגאולה נאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלהיך שמה. והנה בגלות הראשון לא הלכו שם כולם ולא גלו לארץ אחרת העולים חוץ מבבל. ועוד כתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלהיך ומשם יקחך וזה אחר שנשוב אל השם כמו שקדם והתשובה שתהיה בכל לבבך ובכל נפשך. וכן בנבואה רביעית של בלעם שזכה למעלתה כדי לברך את ישראל ולהגיד ביאת המשיח מהרה יגלה לכן אמר בדרך רחוק אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב ולא אמר כן בכל הנבואות וזאת היתה עצת השם בכל לאחרית הימים וקרא עצמו עתה שומע אמרי אל ומחזה שדי יחזה והוסיף לאמר שיודע [ד]עת עליון רוצה לומר שיודע מה שבדעתו של אל לעשות בעולמו באחרית הימים וזהו שנאמר כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה. ואמר בעבור המשיח דרך כוכב מיעקב בעבור שהמשיח יקבץ נדחי ישראל מקצה הארץ ועד קצה הארץ והמשילהו לכוכב הדורך ברקיע מקצה הימים וכן כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי. ואמר וקרקר כל בני שת כל בני האדם שהוא אב לכל האומות. והזכיר פאתי מואב להודיע למואב כי עמו לא יפול ביד ישראל עתה זולת באחרית הימים ולא ינצלו מידו. וישראל עושה חיל כמו שנאמר תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך הרי בזמן התשובה סוף הצרות והגלות. גדולה מכל אלה שירת האזינו שאמרה אדון הנביאים עליו השלום אשר היא בנו לעד אמת ונאמן הגיד כל המוצאות אותנו והזכירה תחלה החסד שעשה עמנו השם ית' שלקחנו לחלקו ואשר עשה הנפלאות והטובות במדבר ואשר הנחילנו ארצות גוים וכי מרוב הטוב מרדו בו ויעבדו אלהים אחרים והזכיר העונש אשר היה עד ששלח בהם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחר כן פזרם לכל רוח ופאה. וידוע שכל זה נתקיים ואמר כי באחרית הימים ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם. והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאת הקב"ה כי לא שנאו את ישראל בעבור שעבדו העגל פעור ושאר אלילים כמותם רק שנאום שלא עשו כמעשיהם ובעבור שעשו מצות ה' ובעבור שלא התחתנו בהם ולא אכלו זבחימו ושתו יין נסיכם וכמ"ש הכתוב כי עליך הורגנו כל היום וגו'. וזה הדבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבית שני שלא הרנינו רק לעגו עליהם והיו גדוליהם שרים בהיכל מלך בבל ולא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו. ובא וראה שאין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק הוא שטר עדות שנעשה הרעות והוא ית' יעשה בנו תוכחות חמה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה הגדולה והחזקה ויכפר על כל חטאתינו למען שמו. ואם כן השירה הזאת [ה]בטחה בגאולה העתידה. ואם היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהוא מגיד מראשית אחרית דבר היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דברי העד עתה לא נפל דבר אחד. ואף כי יש להאמין ולצפות בכל לב לדבר איש האלהים אשר לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו עליו השלום נאמן ביתו. ראשית תבואתו וסגולתו. עלה על כל בנבואתו. ויראהו כל בית נכתה.
